טקסט
13/01/2012
הלית ישורון, חדרים
צילומים מתוך כתב העת לשירה: חדרים 3 ,5 ,7 ,8 (1982-1989) בעריכת הלית ישורון.
הפוסט נעשה כמחווה לתערוכה: “למות לאט, ז’אק מורי קאטמור והעין השלישית”
כתבי העת נמצאו בעזבונו של גבריאל צפרוני בעזרת משפחת אבולעפיה.
בנוסף לצילומים שבתוך הפוסט ניתן לראות את הסט המלא דרך פליקר
21/08/2010
?They shoot music, don’t they
שווה לבדוק את האתר הזה. לו רק בגלל השם המבריק ולא רק בגלל שבארכיון ניתן אף למצוא מספר הרכבים מקומיים.
12/07/2010
קטלוג אמי 75
קטלוג תערוכת איגוד מעצבי המוצר בישראל – ami75
דרך הדס קרוק
להורדה
קטלוג התערוכה (קובץ PDF)
קובץ טקסט על התערוכה
לחומר נוסף
הדס קרוק, “מקצוע חדש בארץ – עיצוב המוצר”,
היוזמות הממסדיות לקידום המקצוע בשנים 1956-1975
לסריקות של הקטלוג
קרא את שאר הפוסט »
06/07/2010
Professor Alfred Neumann
Morphologic Architechture, 1963
ראיון עם אלפרד נוימן שהיה הדיקן של הטכניון כמו גם ראש הצוות עם אלדר שרון וצבי הקר שבנו את עיריית בת ים ואולם המכונות בטכניון. לקוח מתוך Journal R A I C, מאי, 1963.
להורדה
סריקות של הראיון כקובץ PDF
בנוסף לקובץ ה PDF ניתן לראות את הסריקות דרך פליקר
הפוסט והסריקות על ידי יונתן כהן, תודה מיוחדת לרפי סגל
25/06/2010
הכל שקרים
שווה לבדוק את האתר הזה. ניתן למצוא בו, בין היתר, את כל ארבעת הגיליונות של הפנזין הפוליטי ‘הכל שקרים’, כמו גם את הדיסק, “אזור אוטונומי”, בו יש תיעוד של הרכבי הארדקור מתחילת שנות ה- 90.
29/03/2010
‘קו’, גליון מספר 3, ספטמבר 1965
‘קו’, כתב עת לאמנות וספרות – צורות ותכנים חדשים, גליון מספר 3, בעריכת דן עומר, יונה פישר ורחל שפירא, ספטמבר 1965.
להורדה
רם כרמי – אדריכלות של צל (המאמר מהגיליון כקובץ PDF)
לחומר נוסף
צבי אלחייני, “קו” וההיסטוריה של הכתיבה על אדריכלות בישראל (טיוטה לקראת מחקר)
רועי צ’יקי ארד, נביא זעם בג’ינס – 25 שנים וקצת למותו של דן עומר
לצילומים מתוך הגליון
קרא את שאר הפוסט »
27/02/2010
סטריאו ומונו
כדאי לבדוק את הבלוג המושקע, סטריאו ומונו, המהווה מעין ארכיון פתוח לציבור של אוסף תקליטים מרשים השייך לאספן פרטי. קשה להצביע על קו מוזיקלי אחיד המאפיין את האוסף, כך שלצד הקלטות נדירות של נושאי המגבעת והיחידה לטיפול נמרץ ניתן למצוא את שלום חנוך ושלל להקות צבאיות.
נכון להיום, אמנם רק חלק מצומצם מהאוסף נגיש להאזנה, אך עם זאת ניתן להתרשם מהעטיפות המוצגות בשלמותן. אין ספק שכדאי יהיה לעקוב ולהתעדכן בהמשך.
הצעות האזנה:
נושאי המגבעת מארחים את פוליאנה פרנק – בית לסין, 11.12.1987
פלסטיק ונוס – רוקסן, 16.8.1992
אומנים שונים - פסטיבל הקצב הישראלי, 1969
15/12/2009
Unsung Heroes 001
זהר לוי
“זהר לוי הוא אחד המוסיקאים החשובים ורבי ההשפעה במהפכת הרוק הישראלי של סוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70. כמרדן אמיתי, לוי חיפש תמיד גישה יצירתית, שונה ולא מקובלת, והעדיף מוסיקה שאינה הרמונית ומוכרת, אלא משתנה ומתפתחת בהתאם לטקסט ולתחושות הפנימיות.” (לקוח מתוך אתר מומה).
אף על פי שנראה כי בשנים האחרונות זכה זהר לוי לעדנה מסויימת, עם ההכרה בחשיבותה של להקת אחרית הימים וההוצאה המחודשת של מלכת האמבטיה, נראה כי הוא עדיין מתפקד כאנקדוטה אזוטרית בתולדות הרוק המקומי, מעין הערת אגב בקריירה של חנוך לוין. לא צריך הרבה יותר מאשר להקשיב לקטע הזה, או להתמקד בנגינת התופים באלבומם של החלונות הגבוהים, בשביל להבין שמדובר באחד מן היוצרים הכי מוכשרים ומרתקים שפעלו כאן בארץ.
07/12/2009
Snow Crash / Neal Stephenson
סנואו קראש יצא ב1992. הוא סייברפאנק קלאסי במובן שכל חוקי הז’אנר נשמרים בדבקות – ה”מחתרת הניהיליסטית” שמתקיימת בצד חיי הקורפרייט השמרניים ומוצגת כ”מגניבה” יותר. ה(אנטי-)גיבור, ההאקר, האקדוחן הבודד, שפוגש בחורה שחיה גם היא בשולי החברה וכמובן עושה משהו נורא על הקצה ולא נשי-טיפיקלי. ההתפרקות של הממשלה המאורגנת לטובת שליטת הקואופרטיבים.
הספר, בגדול, סובב סביב וירוס ביולינגוויסטי שנקרא “סנואו קראש” – הוא מופעל רק על אנשים טכנולוגיים וגורם להם לאבד את כל היכולות הקוגניטיביות שלהם. המקור שלו הוא במיתולוגיה השומרית ודרכה סטפנסון בונה סיפור שלם על שפה ויכולת קליטת שפה, ובעצם על איך ההכרח שלנו ללמוד שפה דרך הקורטקס העליון, כלומר כהליך אינטלקטואלי ולא אינטואיטיבי, עומדת בבסיס הציויליזציה המודרנית.
לסטפנסון יש את היכולת לכתוב סוחף ומעניין ומצחיק. הוא אובר-גיק והוא מודע לזה והוא מכניס רפרנסים מתרבות הגיקים לספר. אה כן – והספר אחראי, בין השאר, למיסוד של המונח “אוואטר” ולהשפעות על google earth.
23/03/2009
פרטיזן
יובל הרינג מהטי וי בודהס החל לפרסם מאמרים על סצינת המוסיקה האלטרנטיבית בארץ. שווה לבדוק, במיוחד לאור העובדה שיותר ויותר פרוייקטים מעניינים מסצינת האינדי וה diy המקומית קשורים, בצורה זו או אחרת, אליו וללייבל המבטיח FITW
21/01/2009
The Old New Thing is Newer than Ever
הלייבל הניו יורקי,esp,שהוקם באמצע שנות השישים, התמקד בעיקר במתן במה למוזיקאים חדשים וניסיוניים, אשר פעלו בשולי תעשיית המוזיקה האמריקאית. בשנת 2007, יצא אוסף בשם, “The Old New Thing”, במסגרתו ניתן למצוא כמה מן האמנים החשובים שאלבומיהם יצאו בחברה. את האוסף ערך וו מינג1, החבר בקולקטיב הספרותי וו מינג. בקישור הבא ניתן לקרוא את הטקסט המצורף לאוסף, אותו כתב וו מינג1, העוסק בפירוק וניתוח המושג “מוסיקה שחורה”, תוך בחינה של קשרי הגומלין המתקיימים בין הזרמים המוזיקליים השונים המשתייכים לעולם תוכן זה.
להורדת המאמר – theoldnewthingisnewerthanever.pdf
10/01/2009
Black Flag
מוזיקת הפאנק בארצות הברית, בראשיתה (1976-83), נתפסה כאמצעי ביטוי חתרני דרכו ניתן היה לערער על ההגמוניה החברתית השלטת. עם זאת, על-פניו, נראה כי מדובר בזרם “לבן”, שלא ניתן בו כמעט ביטוי למוזיקאים שחורים (למעט אולי ה Bad Brains).
כיום, ישנם ניסיונות לערער על הנחת יסוד זו ולתקן את הרושם המעוות שנוצר. הסקירה הבאה מאפשרת לראות ולהבין, שמוזיקאים שחורים היוו חלק אינטגרלי מההיסטוריה של הפאנק וההארדקור בארצות הברית.
The Real Godfathers of Punk
לסטר באנגס חיבר מאמר מרתק, בו הוא ניסה לבחון את הקשר שבין מוזיקת הג’אז החופשי לבין מוסיקת הפאנק (פ דגושה).
המאמר פורסם במקור ב Musician Magazine בשנת 1979. כיום הדבר נראה טבעי לחלוטין, והמאמר המדובר קיבל כבר תהודה במקומות שונים (גם במהדורה השנייה והידועה לשימצה שלנו). בתקופה בה לכל סגנון יש שושלת אבולוציונית של פרה, פרוטו ופוסט, ונדמה כי כל שילוב, סינטזה או אינטרדיספלינריות מוסיקלית נוסה, קשה לזכור שבעבר, עצם השילוב של שני סגנונות אלו, נראה הגיוני רק בתור שם של אלבום של ג’קו פסטוריוס.
בכל אופן, נתקלנו לא מזמן במעין מאמר המשך, שאמנם אינו מתקרב למקור מבחינת התעוזה, המקוריות והמעוף המחשבתי, אך עדיין, הוא מסייע להאיר פינות נוספות במערכת יחסי הגומלין הקיימת בין שני הסגנונות.
קישור למאמר -