12/2009
the blue humans
כדאי לבדוק את ההרכב של הגיטריסט רודולף גריי, שהחל את פעילותו בתחילת שנות השמונים בניו יורק. הקלטה זו, מהווה למעשה את התיעוד היחיד של ההרכב המקורי, בו היו חברים ארתור דוייל וביוור האריס. לאורך השנים, גריי המשיך לפעול תחת השם בהרכבים משתנים.
23/12/2009
בצלאל + 70
צילומים מתוך הקטלוג תערוכת בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים.
מוזיאון תל אביב, ביתן הלנה רובינשטיין, 17 ספטמבר – 27 אוקטובר, 1975.
22/12/2009
king kong – movie star 7”, 1989
כדאי להקשיב לתקליטון הראשון שהוציא ההרכב, שהחל את דרכו כפרויקט
צדדי (וסודי) של סלינט. זה למעשה גם הריליס היחיד שלהם בו שותפים כל חברי הלהקה.
18/12/2009
Public Recording 006
TV Buddhas
הוקלט בפומבי בלבונטין 7, ינואר 8, 2009, על ידי Public School.
זמן הקלטה 33:35 דק’
פורמט mp3
לחומר נוסף של ה TV Budhass
Myspace
אלבומים לקניה
Public School Recordings
הוא פרוייקט ללא מטרות רווח שמטרתו להקליט ולהוציא לציבור הקלטות של הופעות חיות שלא יצאו בלייבלים מאורגנים או שהחשיפה אלייהם מצומצמת מתוך כוונה לשמר אותם בפורמט בר קיימא.
התכנים אינם מייצגים באופן רשמי את היוצרים. איכות ההקלטה אינה מיטיבית, בהתאם לתנאים בהם נעשתה. מומלץ לרכוש את החומרים של היוצרים.
15/12/2009
Unsung Heroes 001
זהר לוי
“זהר לוי הוא אחד המוסיקאים החשובים ורבי ההשפעה במהפכת הרוק הישראלי של סוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70. כמרדן אמיתי, לוי חיפש תמיד גישה יצירתית, שונה ולא מקובלת, והעדיף מוסיקה שאינה הרמונית ומוכרת, אלא משתנה ומתפתחת בהתאם לטקסט ולתחושות הפנימיות.” (לקוח מתוך אתר מומה).
אף על פי שנראה כי בשנים האחרונות זכה זהר לוי לעדנה מסויימת, עם ההכרה בחשיבותה של להקת אחרית הימים וההוצאה המחודשת של מלכת האמבטיה, נראה כי הוא עדיין מתפקד כאנקדוטה אזוטרית בתולדות הרוק המקומי, מעין הערת אגב בקריירה של חנוך לוין. לא צריך הרבה יותר מאשר להקשיב לקטע הזה, או להתמקד בנגינת התופים באלבומם של החלונות הגבוהים, בשביל להבין שמדובר באחד מן היוצרים הכי מוכשרים ומרתקים שפעלו כאן בארץ.
14/12/2009
קבוצת עשר פלוס
חברי הקבוצה מצטלמים בפתיחת התערוכה “+10 עבודות גדולות” בביתן האמנים, 10.2.66. משמאל לימין: איתן קאופמן, אמנון וינשטיין, אהרון דוקטור, פנחס עשת, סרג’יו סגרה, אפרים קידרון, משה גבעתי, ציונה שמשי, דני שוורץ, רפי לביא, בוקי שוורץ, מתי בסיס, יוסף גטניו, גילה צור, אורי ליפשיץ (שלא השתתף בתערוכה). נעדרים מהתמונה: בני אפרת ואהרון ויתקין.
+10 היתה קבוצה של אמנים ישראלים, שפעלה בין דצמבר 1965 לספטמבר 1970. בתקופה זו הציגה הקבוצה עשר תערוכות והתייחסותה לאמנות היתה חדשנית ואוונגרדית.
“הקבוצה יוצאת דופן בכך שחבריה אינם נגד מישהו ולא בעד מישהו. יש להם רק רצון לפעול וליצור יחד, ולא להילחם כל אחד בעצמו מלחמה מייאשת לעיתים. מטרתם לערוך תערוכות לא שגרתיות. למצוא פעם בפעם אתגר חדש, בעיה חדשה באמנות, אם טכנית ואם ספרותית, לתת לעצמם ‘דחף חיצון’. אין אנו מפחדים מדברים חיצוניים או מספרותיות. אנחנו רוצים לצאת מתוך המנייריזם שלנו, ודחף חיצון יכול להיעשות פתרונות אמנותיים. אנחנו זקנים כבר בגיל עשרים וחמש, שקועים בשגרה. נמאס לי ללכת לתערוכות ולראות ציירים טובים ומוכשרים שאינם זזים ממקומם. נמאס לנו לחזור על עצמנו, והמטרה שאנו מציבים נותנת פתאום חשק לאנשים ליצור דברים אחרים מאלה שהרגילו עצמם בהם, וגם תהיה לנו אפשרות להציג… מלבד התערוכות יש לחברי ‘עשר פלוס’ תוכניות רבות אחרות. הם רוצים לקיים מגע הדוק יותר בין הציירים, ולשם כך יערכו פגישות בין החברים בבתיהם, וכן להכיר את הנעשה בתחומי יצירה אחרים משלהם ובמסגרת התערוכה הראשונה שתתקיים בביתן האמנים אלחריזי נקבעו ערב של מוזיקה אלקטרונית עם צבי אבני, ערב של סרטים עם יכין הירש, וערב של שירה צעירה עם נתן זך. לא לקהל, אלה שהציירים עצמם יתחנכו וילמדו קצת… ויש מעל לכל ‘אוירה טובה”
רפי לביא היוזם והאב הרוחני של קבוצת +10 ראיון אודות הקבוצה החדשה, דצמבר 1965.
13/12/2009
בתנועה מתמדת עם אלכסנדר קולדר
למי שעוד לא יצא לו להיות:
בתנועה מתמדת עם אלכסנדר קולדר, תערוכה לכל המשפחה, מוזיאון תל-אביב.
10/12/2009
Old Time Relijun – Witchcraft Rebellion, 2001
האלבום השלישי של ההרכב, המכיל את התמהיל הקבוע של פאנק, ג’אז, רוקבילי ומה לא בעצם.
08/12/2009
Sun Ra and his Myth Science Arkestra – Cosmic Tones for Mental Therapy, 1961
“דמיינו את פינק פלויד של סיד בארט כהרכב של נגני ג’אז עם מתופפים אפריקאים ואז אולי תקבלו מושג איך האלבום הזה נשמע”
07/12/2009
Snow Crash / Neal Stephenson
סנואו קראש יצא ב1992. הוא סייברפאנק קלאסי במובן שכל חוקי הז’אנר נשמרים בדבקות – ה”מחתרת הניהיליסטית” שמתקיימת בצד חיי הקורפרייט השמרניים ומוצגת כ”מגניבה” יותר. ה(אנטי-)גיבור, ההאקר, האקדוחן הבודד, שפוגש בחורה שחיה גם היא בשולי החברה וכמובן עושה משהו נורא על הקצה ולא נשי-טיפיקלי. ההתפרקות של הממשלה המאורגנת לטובת שליטת הקואופרטיבים.
הספר, בגדול, סובב סביב וירוס ביולינגוויסטי שנקרא “סנואו קראש” – הוא מופעל רק על אנשים טכנולוגיים וגורם להם לאבד את כל היכולות הקוגניטיביות שלהם. המקור שלו הוא במיתולוגיה השומרית ודרכה סטפנסון בונה סיפור שלם על שפה ויכולת קליטת שפה, ובעצם על איך ההכרח שלנו ללמוד שפה דרך הקורטקס העליון, כלומר כהליך אינטלקטואלי ולא אינטואיטיבי, עומדת בבסיס הציויליזציה המודרנית.
לסטפנסון יש את היכולת לכתוב סוחף ומעניין ומצחיק. הוא אובר-גיק והוא מודע לזה והוא מכניס רפרנסים מתרבות הגיקים לספר. אה כן – והספר אחראי, בין השאר, למיסוד של המונח “אוואטר” ולהשפעות על google earth.
